בֵּין שְׁכָבוֹת רַבּוֹת שֶׁל צֶבַע הֶחְבֵּאתִי
חֲלוֹמוֹת, כְּמִיהוֹת, אֲהָבוֹת שֶׁאֵינָן.
בֵּין שִׁכְבוֹת הַצֶּבַע טָמַנְתִּי חֶלְקִיקֵי זְמַן,
זְמַן אָבוּד, זְמַן שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד.
וּמָה שֶׁנִּטְמַן דָּהָה עִם הַזְּמַן דָּהָה לְלֹא שׁוּב,
וַאֲנִי עִם מִכְחוֹלִים וּבַדִּים וְשֶׁפַע צְבָעִים,
מְצַיֵּר עַכְשָׁו סוּסִים שֶׁאֶת חַיַּי מְסַפְּרִים.
וְעִם מַסְרֵק שֶׁל עוּגוֹת, כְּמוֹ לִקְרֹא עֲתִידוֹת,
אֲנִי חוֹרֵץ חֲרִיצִים, פּוֹתֵחַ שְׁבִילִים,
מְחַפֵּשׂ רְמָזִים, וְאוּלַי קְצָת פְּרָטִים,
עַל חַיִּים אֲחֵרִים שֶׁהֻבְטְחוּ וְהָלְכוּ לְאִבּוּד.
